דבר אלוהים | מדוע אלוהים לא משתמש באדם כדי לעשות את עבודת המשפט שלו באחרית הימים, אלא שעליו להתגלם כבשר ודם ולעשות אותה בעצמו?

4. מדוע אלוהים לא משתמש באדם כדי לעשות את עבודת המשפט שלו באחרית הימים, אלא שעליו להתגלם כבשר ודם ולעשות אותה בעצמו?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"כי האב לא שופט איש, אלא שהוא הפקיד את כל המשפט ביד הבן" (יוחנן ה' 22).

"ואף שלטן נתן לו לעשות משפט, כי בן אדם הוא" (יוחנן ה 27).

דבר אלוהים | מה ההבדל בין עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ועבודתה של רוח האל?

3. מה ההבדל בין עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ועבודתה של רוח האל?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"ויאמר, הראני נא, את כבדך. ויאמר, ... לא תוכל לראת את פני. כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג 18-20).

"וירד יהוה על הר סיני, אל ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל ראש ההר, ויעל משה. ויאמר יהוה אל משה, רד העד בעם;  פן יהרסו אל יהוה לראות, ונפל ממנו רב" (שמות יט 20-21).

"וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם, ואת קול השפר, ואת ההר, עשן; וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק. ויאמרו, אל משה, דבר אתה עמנו, ונשמעה; ואל ידבר עמנו אלהים, פן נמות" (שמות כ 14-15).

"ויצא קול מן השמים אמר, פארתי ואפאר עוד. והעם העמדים שמה שמעו ויאמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו" (יוחנן יב 28-29).

דברי אלוהים רלוונטיים:

ישועת האדם על ידי אלוהים אינה נעשית ישירות באמצעות רוח אלוהים או כרוח אלוהים, כיוון שהאדם אינו יכול לראות את רוח אלוהים, לגעת בהלהתקרב אליה. אילו ניסה אלוהים להושיע את האדם ישירות בצורת הרוח, האדם לא יכול היה לקבל את ישועתו. ולולא לבש אלוהים צורה חיצונית של אדם שנברא, בני האדם לא היו מסוגלים לקבל ישועה זו. זאת כיוון שהאדם אינו יכול להתקרב אליו בשום אופן, כשם שאיש אינו יכול להתקרב לענן יהוה. רק על ידי התגלמות באדם נברא, כלומר הכנסת דברו לבשר ודם שבו יתגלם, הוא יכול להחדיר את הדבר באופן אישי אל תוך כול חסידיו. רק אז יוכל האדם לשמוע את דברו, לראות את דברו ולקבל את דברו בעצמו, ובאמצעות כך להיוושע באופן מלא. לולא התגלם אלוהים בבשר ודם, שום אדם בשר ודם לא היה זוכה לישועה כה גדולה, ואף לא אדם אחד היה נושע. אילו עבדה רוח אלוהים במישרין בקרב בני האדם, האדם היה מוכה ארצה או נסחף לגמרי בשבי השטן, מפני שהאדם אינו מסוגל להתרועע עם אלוהים.

מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

דבר אלוהים | מהי ההתגלמות כבשר ודם? מה מהותה של ההתגלמות כבשר ודם?

2. מהי ההתגלמות כבשר ודם? מה מהותה של ההתגלמות כבשר ודם?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו, (ונחזה כבודו ככבוד בן יחיד לאביו,) רב חסד ואמת

"אני הדרך, והאמת והחיים

"אני שוהה במחיצתכם מזה זמן כה רב, ואתה עדיין לא מכיר אותי, פיליפוס? מי שרואה אותי ראה את האב, אז איך ייתכן שאתה אומר 'הראה לנו את האב'? האם אינך מאמין שאני באב והאב בי? לא מעצמי אני אומר לכם את הדברים שאני אומר; האב השוכן בי הוא זה שעושה את מעשיו. האמינו לי שאני באב והאב בי. אם לא, האמינו בי משום המעשים עצמם" (יוחנן י"ד 9-11).

"אני והאב אחד אנחנו" (יוחנן י' 30).

דברי אלוהים רלוונטיים:

משמעותה של ההתגלמות היא כי אלוהים מופיע בבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שברא, בדמות בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם בבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם, בעל אנושיות רגילה; דבר זה, לכל הפחות, מוכרח להיות אמת. למעשה, ההשלכה של התגלמות אלוהים בבשר ודם היא כי אלוהים חי ועובד כבשר ודם, אלוהים בעצם מהותו נעשה בשר ודם, נעשה אדם.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

רצון האל | האדון ישוע בעצמו ניבא שאלוהים יתגלם כבשר ודם באחרית הימים ויופיע כבר האנוש כדי לעשות עבודה.

האדון ישוע בעצמו ניבא שאלוהים יתגלם כבשר ודם באחרית הימים ויופיע כבר האנוש כדי לעשות עבודה.

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"לכן, היו גם אתם מוכנים, משום שבשעה שלא תעלו על דעתכם, בר האנוש יבוא" (לוקס י"ב 40).

"כי כברק המבריק מתוך קצה אחד של השמיים, וזוהר עד הקצה האחר של השמיים, כך יהיה בר האנוש ביומו. אך תחילה עליו לסבול דברים רבים ולהידחות על ידי הדור הזה" (לוקס י"ז 24-25).

"ובחצות הלילה נשמעה קריאה 'הנה החתן בא, צאו וקדמו את פניו'" (מתי כ"ה 6).

"הנה אני עומד ליד הדלת ודופק. אם מישהו ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אני אכנס אליו, ואוכַל איתו, והוא איתי" (ההתגלות ג' 20).

"הנה אני בא כגנב. אשרי מי שמשגיח ושומר את בגדיו, שמא ילך עירום, ויראו את ערוותו" (ההתגלות ט"ז 15).

דבר אלוהים | עבודה והיווכחות (10)

עבודה והיווכחות (10)

אין תקדים לכך שהאנושות התקדמה כל כך. עבודתו של אלוהים והיווכחותו של האדם מתקדמות כאיש אחד, ולפיכך, גם עבודתו של אלוהים נמצאת במעמד רם שלא היה דומה לו. היווכחותו של האדם עד כה היא פלא שהאדם מעולם לא העלה בדעתו. עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה, וכתוצאה מכך, "היווכחותו" של האדם[א] גם היא הגיעה לנקודה הגבוהה ביותר שלה. אלוהים הנמיך את עצמו ככל האפשר, והוא מעולם לא מחה בפני האנושות או בפני כל הדברים שבתבל. לעומת זאת, האדם ניצב על ראשו של אלוהים ומדכא אותו בדרך לפסגה. הכל הגיע לשיאו – הגיע הרגע שבו יופיע הצדק. מדוע להניח לקדרות לכסות את הארץ ולהניח לחושך להסוות את כל בני האדם? אלוהים משקיף מזה כמה אלפי שנים – אפילו מזה רבבות שנים – וסובלנותו הגיעה זה מכבר לקצה גבול היכולת. הוא השקיף בכל מהלך של האנושות. הוא בחן את השאלה עד מתי תשתולל רשעותו של האדם, אך האדם שחושיו קהו לא מרגיש דבר. ומי אי-פעם הביט במעשיו של אלוהים? מי אי-פעם הרים את מבטו והסתכל למרחקים? מי אי-פעם הקשיב בזהירות? מי היה אי-פעם בידו של האל הכול יכול? כל בני האדם לוקים בפחדים דמיוניים.[ב] מה הטעם בערימת חציר וקש? הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לענות את התגלמותו החיה של אלוהים עד מוות. על אף שהם רק ערימות של חציר וקש, בכל זאת יש דבר אחד שהם עושים "יותר טוב מכולם": לענות את אלוהים למוות בעודו בחיים ואז לבכות שזה "משמח את לבם של בני האדם". איזה אוסף של חיילים חסילונים ואלופים סרטנים! באופן מפתיע, בתוך הזרם הבלתי פוסק של בני האדם, הם מתמקדים באלוהים, וצרים עליו במצור בלתי חדיר. כשקנאותם בוערת בחום הולך וגובר,[ג] הם הקיפו את אלוהים בהמוניהם כך שהוא לא יוכל לזוז כלל. בידיהם הם אוחזים כלי נשק שונים, והם מביטים באלוהים כאילו היה האויב. עיניהם מלאות כעס, והם משתוקקים ל"קרוע את אלוהים לגזרים". כמה מבלבל: מדוע האדם ואלוהים הפכו לאויבים כל כך מנוגדים? האם ייתכן שיש איבה בין אלוהים החביב כל כך לבין האדם? האם ייתכן שמעשיו של אלוהים לא מועילים לאדם כלל? האם הם מזיקים לאדם? האדם לוטש עיניים באלוהים במבט יציב, בפחד עמוק שאלוהים יפרוץ את המחסום של האדם, ישוב לרקיע השלישי וישליך את האדם שוב אל הצינוק. האדם חושש מאלוהים, הוא במתח רב והוא מתפתל על הקרקע במרחק כשבידיו הוא אוחז "מקלע" המכוון אל אלוהים שבקרב בני האדם. נדמה שאם אלוהים יניד עפעף, האדם ימחה את כל כולו – את כל גופו ואת כל בגדיו – ולא ישאיר לו זכר. היחסים בין אלוהים והאדם הרוסים לבלי תיקון. האדם לא מסוגל להעלות את אלוהים על דעתו. הוא עוצם את עיניו במכוון ועושה שטויות ללא כל נכונות לראות את קיומי ולסלוח ל"משפטי". לפיכך, כשהאדם לא מצפה לכך, אני מרחף לי מכאן, ולאחר מכן לא אשווה עוד בין המרומם והשפל באדם. האנושות היא ה"חיה" העלובה ביותר, ואני לא מעוניין להתייחס אליה עוד. זה מכבר השבתי את כל חסדי בחזרה למקום שבו אני שוכן בו בשלווה. מאחר שהאדם כל כך מרדן, מדוע שהוא ייהנה עוד מחסדי רב הערך? אני לא מוכן להעניק עוד מחסדי לשווא לכוחות שעוינים אותי. ארעיף את פירותיי היקרים על עובדי האדמה של כנען שקנאים ומקבלים את שובי בברכה באמת ובתמים. אני רק רוצה שהשמיים יתקיימו לעולמים, ומעבר לכך, אני רוצה שהאדם לעולם לא יזדקן, שהשמיים והאדם יהיו לעולם במנוחה, וש"האורנים והברושים" ירוקי העד האלה תמיד ילוו את אלוהים ותמיד ילוו את השמיים בכניסה לתקופה אידיאלית יחדיו.