שיר פולחן | 'האל הכול יכול שולט כמלך'

שירים על אלוהים

שיר קודש | 'האל הכול יכול שולט כמלך'

I

כמה יפה! כפות רגליו על הר הזיתים.

שמעו, אנחנו השומרים שרים יחדיו בקול רם, כי אלוהים חזר לציון.

ראינו את השממה של ירושלים!

עכשיו אנו שרים בשמחה לניחומיו של האל, ולישועת ירושלים בידיו.

לפני כל האומות, אלוהים מראה את זרועו הקדושה, הוא מופיע כפי שהוא באמת.

אנשים על פני האדמה, כולם רואים את ישועת האל.

אהבתך הגדולה אחזה בנו בחוזקה,

דבריך הקדושים חודרים לעומקנו.

האל הכול יכול! התודה והשבח לך!

אב נצחי, נסיך השלום, אלוהינו שולט כמלך על הכול!

מוסיקת גוספל | אשמור אמונים בחובתי

מוזיקה ישראלית

אשמור אמונים בחובתי

I

האל הכול יכול היקר, זה אתה שאוהב אותי.

בחרתני מקרב העולם, אני שב לפניך.

נהנה מדבריך בכל יום וחי את חיי הכנסייה.

כניסה אל הכשרה של המלכות היא התעלותך.

אה, אה, אה, אה.

האל הכול יכול היקר, אשאף לאהוב אותך.

אדאג לרצונך ואהיה נאמן בחובתי.

מזמור דברי | אלוהים אלוהים מגיע בשקט לשכון בקרבנו

מוזיקה ישראלית
אלוהים מגיע בשקט לשכון בקרבנו

I

אלוהים מגיע בשקט לשכון בקרבנו

אלוהים שותק, אלוהים שותק.

אלוהים מגיע בשקט לשכון בקרבנו.

אלוהים שותק, אלוהים שותק, ומעולם לא התגלה אלינו,

אך עבודתו מעולם היא לא פסקה.

צופה בכל הארצות, מושל בכל הדברים,

ורואה את כל מילותיו ומעשיו של האדם.

ניהולו מתבצע בשלבים ובהתאם לתכניתו.

נעשה בשקט, בלי רעש מיותר,

אך צעדיו קרבים עוד ועוד אל האדם,

וכס משפטו נפרס …

אך צעדיו קרבים עוד ועוד אל האדם,

וכס משפטו נפרס …

שיר קודש | 'לשאת עדות לאל זו חובת האדם'

מוזיקה ישראלית | 'לשאת עדות לאל זו חובת האדם'

I

האל מעניק לכם חיים, זו מתנה שניתנת ממנו.

ועל כן זו חובתכם, לשאת לו עדות.

הוא נותן לכם תהילתו, חייו שלא היו לבני ישראל.

ועל כן עליכם להקדיש לו את חייכם ונעוריכם.

בידכם תהילת האל, אז עליכם לשאת עדות לאל. כך נקבע.

II

זהו מזלכם הטוב, לקבל את תהילת האל.

ועל כן זו חובתכם, לשאת עדות לתהילתו.

אם אתם מאמינים באל רק כדי להשיג ברכות,

עבודתו לא תהיה משמעותית, ולא תמלאו את חובתכם.

בידכם תהילת האל, אז עליכם לשאת עדות לאל. כך נקבע.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הסרט הטוב ביותר 'ברוכים הם עניי הרוח' – טריילר רשמי

💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙

צ'ו יאונגהן הוא כומר בכנסייה בדרום-קוריאה. הוא שירת את אלוהים בהתלהבות במשך עשרות שנים, ומאמינים אחרים באלוהים רחשו לו כבוד מעומק לבם. בשנים האחרונות, כנסייתו נעשתה עזובה יותר מיום ליום. מעשים רעים נעשו יותר ויותר שכיחים, ואפילו הוא מצא את עצמו שקוע בחטאים. כתוצאה מכך, הוא חש אומלל ומבולבל מאוד... לאחר מחשבה רבה, הוא ויתר בנחישות על עמדתו ככומר ועזב את הפלג הדתי שבו עבד. הוא חיפש כנסייה שרוח הקודש עובדת בה, וקיווה שיוכל למצוא את הדרך להשיל מעליו את חטאיו. הוא ביקר במספר כיתות דתיות, אך השממה וחוסר המוסריות ששררו בהן רק גרמו לו לחוש יותר אבוד, מבולבל וחסר אונים. הוא זעק אל אלוהיו: "אלוהים! היכן אתה?" כשצ'ו יאונגהן החל לבחון את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, הוא הופתע לטובה כשהוא גילה שדברי האל הכול יכול הם מלאי סמכות ועוצמה, ושהם האמת! לאחר שהקשיב לדבריהם ולעדויותיהם של העדים מכנסיית האל הכול יכול, צ'ו יאונגהן התחיל להבין מתוך דברי האל הכול יכול שכמאמין בישוע אדוננו, חטאיו נמחלו לו והוא נושע בחסדו של אלוהים, ולפיכך אלוהים שוב לא יראה בו חוטא לעולם והוא רשאי לעמוד בפני אלוהים, להתפלל אליו ולזכות בחסדו ובברכותיו. עם זאת, עקב אופיו החוטא, המושרש בו עמוקות, הוא עדיין כבול בכבלי החטא, נתון לשליטתו ואינו יכול להיעשות קדוש. רק אם יקבל את השיפוט והייסורים שבדברי האל הכול יכול באחרית הימים, הוא יוכל להשתחרר בהדרגה מכבלי החטא, לזכות בטיהור ובישועה אמיתיות ולבוא אל מלכותו של אלוהים. בתקופה זו, צ'ו יאונגהן נמלא התלהבות. הוא קיבל בשמחה את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים וחזר לעמוד בפני כס מלכותו של אלוהים.

Bible Movie | 'רגע השינוי' Revealing the Mystery of Entering the Kingdom of Heaven

▬▬▬▬▬▬▬▬♣ ☆ ♣ ☆ ♣▬▬▬▬▬▬▬▬

סו מינגיו היא דרשנית בכנסייה ביתית בסין היבשתית. מזה שנים רבות היא משרתת בשקידה את אלוהים, ומתעקשת לשאת דרשות עבורו ולשאת בעול העבודה למען הכנסייה. דבריו של פאולוס בכתבי הקודש הם נר לרגליה, והיא מאמינה שדי באמונה באלוהים כדי להיחשב לצדיק ולזכות בישועה בחסדי האל. על אף שבני האדם עדיין חוטאים ללא הרף, ישוע מחל להם על חטאיהם, ולכן עם בואו של ישוע, דמותם תשתנה כהרף עין לקדושה והם יינשאו אל מלכות השמיים. אך בשנים האחרונות הכנסייה נעשתה שוממה יותר ויותר, המאמינים ככלל נעשו שליליים וחלשים, ואמונתם ואהבתם הצטננו. כמה מעמיתיה של סו מסתמכים על דברי ישוע: "לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים". הם מעמידים בספק את הרעיון לפיו "כאשר ישוע יבוא, הוא ישנה בן-רגע את דמותם של בני האדם ויישא אותם אל מלכות השמיים". הם תוהים כיצד נוכל להינשא אל מלכות השמיים עם בואו של ישוע ,אם אנו עדיין חוטאים ללא הרף, לא מצליחים להגיע למעלת קדושה ולא נשמעים לרצון האל. לאחר דיונים וויכוחים, סו מינגיו חשה שקיימות סתירות מסוימות בין דברי ישוע לדברי פאולוס בנוגע לשינוי המיידי שיתרחש בדמותם של בני האדם עם בואו של ישוע. מי צודק בסופו של דבר? סו מינגיו אינה מסוגלת להחליט וחשה בלבול. במטרה למצוא כנסייה שנהנית מעבודתה של רוח הקודש שתיישב את הבלבול שהיא חווה ברמה המעשית, וכדי שהאל לא ינטוש אותה, סו מינגיו מחליטה ללמוד את הברק ממזרח. היא ואחרים מתווכחים ומשוחחים עם דרשני כנסיית האל הכול יכול, ומתוך כך הם מבינים בסופו של דבר את דרך היחידה להיכנס אל מלכות השמיים ...

רעש שבעת הרעמים – הנבואה שבשורת המלכות תתפשט בכל קצוות תבל

האל הכול יכול אומר, "רק כשאור המזרח ילבין בהדרגה, תתחיל החשכה על פני כל האדמה להפוך לאור, ורק אז יגלה האדם שזה מכבר עזבתי את עם ישראל ושאני קם מחדש במזרח. פעם ירדתי אל עם ישראל ומאוחר יותר עזבתי אותו. משום כך,[ב] אני לא יכול לחזור להיוולד בקרבו, משום שעבודתי מושלת בתבל כולה והברק מבזיק מהמזרח למערב. זו הסיבה לכך שירדתי ארצה במזרח והבאתי את ארץ כנען לעמי המזרח. אני רוצה להביא לארץ כנען בני אדם מכל העולם, ולכן אני ממשיך להשמיע את קולי בארץ כנען כדי לשלוט בתבל כולה. נכון להיום, אין כל אור על פני האדמה מלבד ארץ כנען, ועל כל בני האדם רובצת סכנת רעב וקור. הענקתי את כבודי לעם ישראל ולאחר מכן עקרתי אותו מקרבם והבאתי את בני ישראל למזרח והבאתי את כל בני האדם למזרח. הובלתי את כולם אל האור כדי שיוכלו לשוב ולהתאחד עם האור ולהתחבר אליו, ולא עוד יצטרכו לחפש אותו."

עוד

על כן כיצד תוכלו להבין את ישוע המשיח?

קריעת כבלי התפיסות הדתיות | 'להסיר את הכישוף'

פו ג'ינואה הייתה אחת מבכירי כנסייה ביתית בסין. כמו משיחיים רבים אחרים, היא הקדישה עצמה לאלוהים בהתלהבות ועמלה קשה בעבודתה עבורו. היא הייתה בטוחה בעצמה מאוד, וחשבה את עצמה למישהי שאוהבת את אלוהים באמת ובתמים. לאחר שהייתה חסידתו של אלוהים במשך שנים רבות, היא האמינה בכל לבה שכתבי הקודש נכתבו בהשראתו של אלוהים ושכל המילים בכתבי הקודש הן דברי האל. לכן, במוחה, היא תפשה את האמונה באלוהים כשווה לאמונה בכתבי הקודש. היא חשבה שאלה החורגים מכתבי הקודש אינם יכולים להיקרא חסידי אלוהים. היא גם האמינה שכל שעליה לעשות כדי לעלות לממלכת השמיים כשאלוהים יֵרד אל הארץ עם העננים, הוא לדבוק בכתבי הקודש. לכן, כאשר קבוצת אנשים החלה להעיד על עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, פו ג'ינואה האמינה בתפיסתם המוטעית של כמרים ובכירים מעולם הדת, ומעולם לא ביקשה לחקור הלאה. יום אחד פו ג'ינואה ביקרה את האחות הֵא, חברה אחרת בכנסייה. האחות הא דיברה על הבלבול שבו היא עצמה הייתה שרויה. "הנבואות על שובו של אלוהים ביסודו של דבר התגשמו כולן, ואלוהים כבר היה אמור לחזור. אז מדוע עדיין לא ראינו את אלוהים יורד עם העננים?" עמיתה פאנג ג'יאנג'י אף ציין שארבעת ירחי הדם כבר הופיעו, מה שאומר שאסונות גדולים ייפלו עלינו בקרוב. על פי הנבואות שבספרי הנביאים ובחזון יוחנן, כנסיית פילדלפיה תועלה השמיימה לפני האסונות הגדולים, ואלוהים יזין את משרתיו ושפחותיו ברוחו כדי להשלים קבוצה של מתגברים בטרם בוא האסונות. אם לא נועלה השמיימה לפני האסונות, קרוב לוודאי שניספה באסונות הכבירים הללו. אולם כעת, "הברק ממזרח" העיד שאדוננו  ישוע כבר שב, הביע את האמת, והשלים קבוצה של מתגברים. האם בזאת הוגשמו הנבואות מכתבי הקודש? האם הברק ממזרח הוא התגלמות של אלוהים ועבודתו? לאחר שהקשיבה לעמיתיה, פו ג'ינואה שקעה בהרהור עמוק והחלה לשקול את העניינים הללו מחדש.

עוד

האל הכול יכול - ביאת המשיח

כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים

קול של אלוהים | אדם שזוכה בישועה הוא אדם שמוכן להנהיג את האמת

ההכרח לקיים חיי כנסייה הולמים הוזכר בדרשות בשלב מוקדם מאוד. אם כן, מדוע עדיין לא השתפרו חיי הכנסייה, ומדוע הם בדיוק כמו שהם היו? מדוע עדיין אין אורח חיים חדש ושונה לחלוטין? האם ייתכן שראוי שאדם בשנות התשעים לחייו יחיה כקיסר של תקופה שחלפה מזמן? אף על פי שהמזון והמשקאות של היום הם מטעמים שבקושי נטעמו בעידני העבר, לא חלו תהפוכות משמעותיות במצב הכנסייה. הדבר משול למזיגת יין ישן לבקבוק חדש. אם כן, מה הטעם בכך שאלוהים יגיד דברים כל כך רבים? הכנסיות ברוב המקומות לא השתנו כלל. ראיתי זאת במו עיניי, וזה ברור בלבי. אפילו שאני לא מנוסה בחיי הכנסייה בעצמי, אני מכיר כמו את כף ידי את מצבן של אספות בכנסייה. הן לא התקדמו כמעט. זה באמת כמו שאמרתי – הדבר משול למזיגת יין ישן לבקבוק חדש. דבר לא השתנה כהוא זה! כשמישהו רועה אותם, הם נשרפים כמו אש, אך כשאף אחד לא תומך בהם, הם כמו גוש קרח. מעטים בני האדם שיכולים לדבר על דברים מעשיים, ונדיר שמישהו יכול לקחת פיקוד. על אף שהדרשות נשגבות, נדיר שמישהו זוכה להיווכח כלל. מעטים בני האדם שמוקירים את דבר האל. עיניהם מתמלאות בדמעות כשהם מאמצים את דבר האל לחיקם, והם מתרוננים כשהם מניחים אותו בצד. הם הופכים לעגמומיים וקודרים כשהם נפרדים ממנו. למען האמת, אתם פשוט לא מוקירים את דבר האל, ומעולם לא התייחסתם למוצא פיו כיום כאל אוצר. אתם סתם מתמלאים בחרדה כשאתם קוראים את דברו, ואתם מרגישים מאומצים מאוד כשאתם משננים אותו. בנוסף, כשמגיע הרגע להנהיג את דברו, הדבר משול לעבודה סיזיפית – אין לכם מוטיבציה. אתם תמיד מתמלאים באנרגיה כשאתם קוראים את דבר האל, אך אתם הופכים לשכחנים כשאתם מנהיגים אותו. למעשה, לא צריך לומר את המילים האלה באופן כה קפדני, ולא צריך לחזור עליהן בסבלנות כזו. בני האדם רק מקשיבים אך הם לא מנהיגים אותם, ולכן הם הפכו למכשול בדרכה של עבודתו של אלוהים. אני לא יכול להעלות את הנושא הזה, ואני לא יכול לדבר על כך. אין לי ברירה אלא לעשות זאת. אני הרי לא נהנה לחשוף את החולשות של הזולת. אתם חושבים שהנוהג שלכם פחות או יותר הולם, ואתם חושבים שכאשר הגילויים מגיעים לשיאם, גם אתם מגיעים לשיא הזה? האם הדבר עד כדי כך פשוט? אתם לעולם לא בוחנים את היסודות שהחוויות שלהם מסתמכות עליהם בשורשו של עניין. נכון לרגע זה, בשום אופן אי אפשר לקרוא לאספות שלכם חיי כנסייה הולמים, ואלה גם לא חיים רוחניים הולמים כלל. מדובר באספות של אוסף בני אדם שנהנים לפטפט ולשיר. למען הדיוק, אין בהן הרבה מציאות. אומר זאת באופן מעט יותר ברור: אם אתם לא מנהיגים דברים, איפה המציאות? האין זו התרברבות לומר שיש לכם מציאות? בני האדם שתמיד עושים עבודה הם יהירים ושחצנים, ואילו בני האדם שתמיד נשמעים לאחרים שומרים על השקט ולא בולטים בשטח, ואין להם שום הזדמנות לפעול. בני האדם שעושים את העבודה אך ורק מדברים, ונושאים ללא-הרף את הנאומים היומרניים שלהם, והחסידים רק מאזינים. אין כל שינוי נראה לעין. אלה רק דרכי העבר! כיום, יכולתכם להיות צייתנים ולא להעז להפריע או להתנהג בזדון נובעת מבואם של הצווים המנהליים של אלוהים. זה לא שינוי שעברתם דרך חוויות. העובדה שיש דברים רבים שלא תהיו מוכנים לעשות היום שכן הייתם מוכנים לעשות אתמול, נובעת מכך שעבודתו של אלוהים ניכרת עד כדי כך שהיא כבשה בני אדם. אני אשאל מישהו: כמה מההישגים שלך היום הם תוצאה של זעת אפך ועבודתך הקשה? כמה מכך נאמר לך ישירות מפיו של אלוהים? מה תהיה התשובה שלכם? האם תהיו מוכי הלם ולא יהיו מילים בפיכם? האם תחרצו לשון? מדוע בני אדם אחרים מסוגלים לדבר על רבות מהחוויות שלהם כדי לספק לכם מהות, ואילו אתם סתם נהנים מהארוחות שאחרים בישלו? האם אתם לא חשים בושה? האם אתם לא נבוכים?