עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

היום נתקשר על נושא חשוב. זהו נושא שנידון מאז תחילת עבודתו של אלוהים ועד היום והוא בעל משמעות חיונית לכל אדם. במילים אחרות, זה נושא שכולם יבואו איתו במגע לאורך תהליך האמונה שלהם באלוהים וזה נושא שיש להתייחס אליו. זהו נושא חיוני ובלתי נמנע שהאנושות לא יכולה להתנתק ממנו. ואם כבר מדברים על חשיבות, מהו הדבר החשוב ביותר עבור כל מי שמאמין באלוהים? יש כאלה שחושבים שהדבר החשוב ביותר הוא להבין את רצונו של אלוהים; יש כאלה שמאמינים שהדבר החשוב ביותר הוא לאכול ולשתות יותר מדברי האל; יש כאלה שמרגישים שהדבר החשוב ביותר הוא להכיר את עצמם; אחרים חושבים שהדבר החשוב ביותר לדעת הוא כיצד למצוא ישועה דרך אלוהים, כיצד להיות חסידים של אלוהים וכיצד למלא את רצון האל. היום נניח את כל הנושאים הללו בצד. אם כן, במה אנחנו דנים? אנחנו דנים בנושא הנוגע לאלוהים. האם זה הנושא החשוב ביותר עבור כל אדם? מהו התוכן של נושא הנוגע לאלוהים. כמובן, לא ניתן כלל לנתק את הנושא הזה מטבעו של אלוהים, מהותו של אלוהים ועבודתו של אלוהים. לכן היום, בואו נדון ב"עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו."

מערכון 'הבריחה מהכלוב' | העדות על אמונתם של המאמינים באלוהים

המערכון "הבריחה מהכלוב" מספר כיצד סיאולן המשיחית נרדפה וננעלה בביתה למשך חודש על ידי אביה, פקיד בכיר במפלגה הקומוניסטית. היא לא יכלה להשתתף בחיי הכנסייה, והמערכון מספר כיצד היא ברחה מביתה. משפחה שפעם היתה מאושרת – התפרקה: בת עזבה את אימה, ואביה נטר לה טינה עמוקה. מי היה רב-האדריכלים? ומי העניק לסיאולן אמונה וכוחות וגרם לה לברוח מהכלוב ולצעוד בנתיב הנכון בחיים?

השתחררות מאזיקי הרוח

וו וון, העיר ז'נגז'ו, מחוז חנאן

הייתי אדם חלש עם אופי רגיש. כשלא האמנתי באלוהים, לעתים קרובות הייתי עצוב ומוטרד מדברים שקרו בחיים שלי. היו מקרים רבים כאלו, ותמיד הרגשתי שהחיים שלי קשים; בחיי לא הייתה כל שמחה, ובלבי לא היה שום אושר. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, היה פרק זמן שבו הייתי שמח ושליו במיוחד, אבל לאחר מכן חזרתי להרגיש שוב כמו בעבר. לא יכולתי להבין למה אני תמיד מרגיש כך.

כל זאת עד שנתקלתי בדבריו הבאים של אלוהים: "מפני שבני האדם אוהבים את עצמם כל כך, כל חייהם מיוסרים וריקים" ('האמירה הארבעים ושש' מתוך'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'). באותו הזמן חשבתי שאני יודע את הסיבה ליגוני – הייתי יותר מדי יהיר. לעתים קרובות חשתי מצוקה וכאב מכמה מילים לא נעימות שנאמרו לי או ממבט חולף של אדם אחר. חשתי פגוע ועצוב כשטיפלו בי וגזמו אותי. חששתי בנוגע לכיוון שבו מתקדמים חיי... האם כל זה לא קרה בגלל שדאגתי יותר מדי לשמי הטוב, למעמד שלי, לגאוותי, לרצונותיי ולעתידי? בנוגע לתגליות אלו, בעבר חשבתי שמצבי נובע רק בגלל שרבצו על לבי ומוחי כל כך הרבה דברים, בגלל שמחשבותיי היו כבדות, בגלל שהיה חשוב לי לשמור על כבודי ושהייתי שטחי, אבל בזמנו עדיין לא מצאתי את הנתיב הנכון ללכת בו.

דברי חיים | אלוהים עצמו, הייחודי ח' אלוהים הוא מקור החיים של כול הדברים (ב') חלק שני

האל הכול יכול אומר, "ההבדל הגדול ביותר בין אלוהים לאנושות הוא שאלוהים שולט בכול הדברים ומספק אותם. אלוהים הוא מקור הוכל, והאנושות נהנית מכול הדברים בעוד שאלוהים מספק אותם. כלומר, האדם נהנה מכול הדברים כשהוא מקבל את החיים שאלוהים מעניק לכול הדברים. האדם נהנה מתוצאות בריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים, ואילו אלוהים הוא האדון. נכון? אם כך, מנקודת מבטם של כול הדברים, מהו ההבדל בין אלוהים לאנושות? אלוהים יכול לראות בבירור את דפוסי הצמיחה של כול הדברים, והוא שולט ומושל בדפוסי צמיחתם של כול הדברים. כלומר, כול הדברים הם בעיני אלוהים ובתחום הפיקוח שלו. ... לכן אלוהים הוא אלוהים, והאדם הוא האדם! גם אם האדם ימשיך לחקור את המדע ואת חוקי כול הדברים, יהיה זה רק בטווח מוגבל, ואילו אלוהים שולט בכל. בעיני האדם, זהו טווח אינסופי."

תפסתי את הרכבת האחרונה

צ'ן פנג היה כומר בכנסייה ביתית. הוא תמיד שירת את אלוהים בלהט, ונהג לעבוד כדרשן, וסייע לחסידיו לשאת בעול רב למען הכנסייה. אך בשנים האחרונות, הכנסייה התרוקנה יותר ויותר. רוחם של המאמינים נחלשה והם חדלו להיות פעילים או לבוא לפגישות. היות שכך, אפילו הכומר צ'ן חש אפילה האופפת את נפשו, כאילו יבש מעיין רוחו. הוא שוב לא יכול היה לחוש בנוכחותו של אלוהים. בפגישות, הוא הבחין שאין לו דבר לומר בדרשותיו... הוא עשה את כל מה שיכול היה לחשוב עליו כדי לעורר את הכנסייה לחיים, אך כל מאמציו עלו בתוהו... צ'ן פנג היה אומלל, אבוד ולא הצליח להבין מדוע הכנסייה שלו נעשתה כל כך שוממה, ומדוע הם איבדו את נוכחותו של אלוהים.